האורח שלנו היום הצליח לעבוד אצל זוגעם אישיות אגדית, צור אוסף רהיטים משלך, תתרום לפיתוח אחת התערוכות הגדולות בעולם והפכת לאמא מאושרת. אנחנו בטוחים שזו רק ההתחלה היום האורחת שלנו היא אנה מדלבה, אדריכלית ומעצבת עם פעילות ייחודית ויותר ממגוון. במהלך הקריירה שלה, שרק בעיצומה, אנה השיגה כל כך הרבה שיספיק לאנשי מקצוע אחרים כדי להחזיק מעמד כמה תקופות חיים. איך היא עשתה את זה? תן לאנה מדלבה לספר לנו בעצמה. אנה מדלבה, אדריכלית
עקרונות הפעולה של אנה מדלווה
סִגְנוֹן
אין לי העדפות סגנון, אני מאמיןשלמקצוען אמיתי לא יהיה אכפת באיזה סגנון הוא עובד. כתב היד שלך, הסגנון שלך - זו שאלה אחרת. אבל קשה לי לשפוט את זה בעצמי זה תלוי בצופה להחליט אם יש לי סגנון משלי או לא. זה עניין אחר אם אנחנו מדברים על העדפות בפנים שלנו. אבל כאן הכל תלוי באובייקט. זה יכול להיות מינימליזם קפדני, אם תרצו, או פיוז'ן חופשי ומרשים, שבו ארגיש חמים ונעים, אם אנחנו מדברים על דירה משלי, למשל.
מְחִירוֹן
לא הכי גבוה, כנראה, אבל גם לא הכי נמוך.אני מחשיב את הצוות שלי כמומחים ברמה גבוהה, ואתה צריך לשלם עבור מקצועיות. לעתים קרובות אנו צריכים לתקן טעויות של אנשים אחרים. לקוחות, שרוצים לחסוך כסף, מזמינים פרויקט לפי מדיניות התמחור, לא מבינים מה הם יקבלו בסופו של דבר. ככלל, מה ששילמת זה מה שקיבלת. אז אתה צריך לשלם לנו, או לאנשים כמונו. הפתגם אומר: "הקמצן משלם פעמיים" - ובכן, מה אתה יכול לעשות בנידון?
ייחודיות
אך ורק במקצועיות.אנחנו עוברים תקופה מאוד מעניינת. השוק מלא בשירותים שמהותם אינה ברורה במיוחד. הרבה אנשים קוראים לעצמם מעצבים לאחר שסיימו כמה קורסים… מה זה? כמה בונים אומללים… ויש הרבה מהם. אנו מציעים ללקוחותינו חבילת שירותים מלאה, מרעיונות ורעיונות ועד ליישום מלא. ממש עד נעלי הבית בכניסה, אם תרצו. ואנו מספקים אחריות לשירותינו. כיום פועלים כך רק צוותים מאוד מקצועיים, כאלה ששרדו יותר ממשבר אחד, ושמטרתם היא לא למלא את הכיס היום ולא לתת לדשא לצמוח מחר.
הפרויקט הכי מגניב
כך או כך, הפרויקט הכי מגניב שלי הואזו הבת שלי. והפרויקט הזה עדיין לא הסתיים. כשאשחרר אותה לבגרות, אז אני אגיד: "כן." זה לא לשווא שכל הזמן הזה…." אני חושב שכן. אם נדבר על פעילויות מקצועיות, לא הייתי מדבר על ה"מגניבות" של פרויקטים הייתי מחלק אותם למענינים ביותר, וכנראה, לקשים ביותר. תמיד אהבתי בעיות קשות, מאז בית הספר. ככל שהמשימה מורכבת יותר, כך מעניין יותר למצוא פתרון ולהנות מהתוצאה. למשל, היה מעניין עד אין קץ לעבוד על מתחם הסוסים Divny, שנבנה ליד הכפר פאדיקובו. זהו שטח של 14 דונם, שבו הכל, לגמרי הכל, הומצא ופותח בבית המלאכה שלי. אני זוכר איך עשינו את המצגת הראשונה עבור הלקוח שלנו. איך בחרנו חומרים וחלמנו שנבנה את הלול עצמו ממבנים מודבקים. כיצד צויינה תכנית האב הראשונה. כיצד הורכבו הבתים הראשונים. רציתי להשתמש בעץ בצורה מקסימלית, כי ספורט, סוסים, טבע הם מרכיבים בפרויקט. אבל החיים עשו התאמות. היו צריכים לקבל החלטות עיצוביות ואסתטיות אחרות. אבל בכל זאת, המתחם התברר כיוצא דופן. בעזרת צורות ארכיטקטוניות פשוטות למדי, הצלחנו למצוא פתרונות שהפכו את המתחם הזה לבלתי נשכח ומוכר. למרות דחיית העץ, מצאנו טכניקות בפנים, בחזיתות פלסטיק ובערכות צבעים לחפצים. עבדנו על כל הנחות מבחינת התוכן שלהם, ויצרנו אווירה ותדמית. חבל שלא הכל התעורר לחיים. אבל בכל זאת, למשל, עשיתי את המסעדה ואת קבוצת הכניסה הראשית יחד עם המאסטרו אינגו מאורר. חפצי האור שלו - אי אפשר לקרוא להם רק מנורות - השלימו את החלל, קישטו את הפנים והוסיפו לו קסם. והיה תענוג לעבוד איתו. כמובן שכמו תמיד רצינו לעשות יותר ממה שהלקוח איפשר לנו. תמיד יש מגבלה אחת - כלכלה. אבל אני שמח שאחרי הכל, קבוצת הכניסה והמסעדה יושמו במשותף עם אינגו מאורר.
היה גם פרויקט ייחודי ממפעל IGuzzini עבורהמתחם הזה. אני, יחד עם המחלקה הטכנית של המפעל ומומחי התאורה שלי, עבדתי עליו כחצי שנה. התוצאה של עמלנו הייתה מכתב ששלחה לי הלקוחה שלי ביום הולדתי: "אנה, תודה רבה! הכל מאוד יפה!" זה היה נחמד. אבל הפרויקט לא נועד להתגשם. שוב, כלכלה. והייתי צריך לטוס לסין עם עמיתי ולנסות ליישם תאורה לכל המתחם במסגרת התקציב שהוקצה לו. חלק מהדברים הסתדרו לנו, חלק לא. סין היא סין. אי אפשר לנחש איך המנורות הללו יתנהגו בעוד שישה חודשים, שנה… גם כל הבתים שנבנו בשטח המתחם תוכננו לגמרי על ידינו, לא רק מנקודת מבט של פתרונות אדריכליים, אלא גם פנים. והם יושמו, לפחות בגימור, קרוב למה שתכננו. כמובן במסגרת התקציב שהוקצה לכך.
אחת האהובות עלי הייתה התערוכה שליפּרוֹיֶקט. פרויקטים אהובים הם בדרך כלל אלה שמטופחים ונולדים כמו ילדים. מרעיון ליישום מלא, ללא לחץ מצד הלקוח, בהרמוניה ובשמחה.
על עצמי ועל הצוות
נולדתי בקאזאן, במשפחה של שני אדריכלים.ההורים שלי היו אנשי מקצוע צעירים מבטיחים, ולכן מיד לאחר סיום הלימודים הם קיבלו עבודה מעניינת. אמא עבדה בסדנת שיקום, ואבא עבד בראש ה-APU של עיר הולדתו, על פרויקטים חדשים. אני זוכר איך אבא ישב בלילה, רכון מעל לוח השרטוט, שנשען מהקיר במטבח… אני לא יודע אם זה השפיע בסופו של דבר על בחירת המקצוע שלי, אבל לאחר שעזבתי את המוזיקה, הפיזיקה והרפואה, עדיין בחרתי לטובת אדריכלות. לאחר שסיימתי את בית הספר לפיזיקה ומתמטיקה, נכנסתי לפקולטה לאדריכלות של המכון להנדסה אזרחית בקזאן, ממנו סיימו גם הוריי. לאחר השנה השלישית, עברתי למכון האדריכלי במוסקבה, שם סיימתי את המחלקה לשחזור ושיקום באדריכלות. לאחר שסיימתי את המכון, הזדמן לי לעבוד במכון SpetsProektRestavratsiya באי איזמאילובסקי, בהדרכתה של הרסטורטורית המצטיינת נינה איבנובנה ביקובסקיה.
ואז לזמן מה בחברת מפורסמיםלימדתי עיצוב את האדריכלים קיריל גורודוב וג'ורג'י פרינישניקוב במחלקת הילידים שלי. במקביל, חברי הזמין אותי לראיון בסטודיו לאדריכלות הצעיר והצומח של אנדריי רודקוב "2R Studio". נכנסתי לשם כאדריכל, ומיד קיבלתי את המשימה הראשונה שלי לעצב את הפנים של בוטיק השעונים סאגה שוויצרי, שנמצא עד היום בבניין מרכז הקולנוע בקרסניה פרסניה. נכון, הפנים כבר שופץ. לא פלא שחלפו כמעט 20 שנה. אחר כך היו משימות אחרות. תוך כדי עבודתי שם הכרתי את בעלי לעתיד, רנת פוליאקוב, ואיתו יצרנו מאוחר יותר את משרד העיצוב שלנו וסוכנות סטודיו ספוט. ואז "חליתי" באיטליה. נסענו הרבה לתערוכות, כתבנו מאמרים על עיצובים חדשים לפרסומים האדריכליים שלנו, כמו "שרפרף", "ArchiDom", Salon-inteior, "Mezzanine". היינו חברים של כולם, כולם הכירו אותנו ופרסמו הרבה מהפרויקטים שלנו. ואז החלטתי לקבל השכלה שנייה ונכנסתי למכון. M. Thorez, למחלקה האיטלקית. ובמקביל, היא הכינה את אוסף הרהיטים הראשון שלה, המפעל של קוסמו, אותו הצגנו בהצלחה רבה לראשונה במילאנו במהלך תערוכת הריהוט הבינלאומית Salone del Mobile, בתוכנית Fuori Salone המפורסמת יותר ויותר. ואז הכרתי חברים מפורסמים בעולם כמו לוקה סקאצ'טי, איבן באי, אנטוניו אצ'יטו, אנריקו טונוצ'י וכמובן, אינגו מאורר האהוב שלי, שאיתו ניסינו ליישם פרויקטים נועזים מאוד במוסקבה.
מי שעושה זאת כ-20 שנה לא ייתןאני אשקר לך - עמדנו ממש בהתחלה, ממש בתחילת התפתחותו של אירוע גרנדיוזי, ששמו עכשיו iSaloni. במשך כמה שנים ברציפות ארגנו רנת ואני תערוכה רוסית בתוכנית Fuori Salone, אותה פיתחנו והפקנו בעצמנו. ואז החלטתי שאני צריך לשפר באופן איכותי את הידע שלי בפיתוח עיצוב פנים, ונכנסתי ל-Politecnico di Milano כדי לקחת קורסים למומחים בפיתוח פנים ציבוריים. אז היו שם קורסים של PoliDesign, אבל זה היה הרבה יותר מאוחר. במהלך כל השנים הללו, הסטודיו עבר שינויים רבים – לא רק בשם ובתוכן האיכותי של הפרויקטים. השתתפנו בפיתוח פתרונות עיצוב למלון מוסקבה, הכולל 40,000 מ"ר של חדרים ודירות, כמו גם שטחים ציבוריים כמו טרקלין, מסעדות וקבלה. לחברה יש על חשבונה ישובים בודדים ודו-משפחתיים במחוז פודולסק, ליד טרויצקי, במחוז איסטרה ובמחוז מיטישצ'י. באזור פודולסק, על פי פרויקט שחזור שפותח על ידינו, נבנה בניין מרכז בילוי בכפר פברקי על שם ה-1 במאי.
לא כל כך מזמן, ב-2013, בתמיכתיחברים מסוכנות ADI-M פיטר ואנטון אלכסנדרוב, המצאתי ויישמתי את התערוכה "ארכיטקטורה של רוסיה - עבר, הווה, עתיד". החלק הראשון שלו הוקדש לעבודתם של האדריכלים הרוסים יוצאי הדופן - קונסטנטין סטפנוביץ' מלניקוב. חברי ואני עבדנו על הכנת התערוכה הזו במשך כמעט שנה. במסגרת התערוכה הצלחתי לערוך תחרות גרנדיוזית לאדריכלים צעירים, פרס אוונגרד, שהפכתי להיות שותף לה ב-2013. תערוכה ותחרות זו הוצגו במילאנו במהלך iSaloni, באחת הגלריות היוקרתיות במילאנו, Spazio Crizia, לצד יצירותיו בהשראת אינגו מאורר הגאון. תערוכה זו ביקרה אז בעיר פסארו במהלך פסטיבל סרטים שם, ולאחר מכן הוצגה ב- ArchMoscow, בחלק הבא. בעתיד אני מקווה להמשיך בעבודה הזו יש לי תוכניות לשנים רבות קדימה. כיום החברה שלנו עוסקת בהשקעות ופרויקטים פרטיים, בהתאמה אישית מאוד. אנחנו עדיין אוהבים פנים, וכאשר מדובר בבניית נדל"ן כפרי, אנו מציעים לקונה מוצר מוגמר סוהר, עם כל פתרונות הפנים. מצב השוק מכתיב את כללי המשחק שלו. לא מדובר בווילות יוקרה, אלא בבתים קטנים צלולים ונעימים למשפחות צעירות, הנמכרים במחירים נוחים. אבל, כמו שאומרים, כל טיפש יכול לעשות את זה יקר ויפה, אבל לא יקר, אלגנטי ומסוגנן - אתה חייב לנסות. כנראה, היום זה המוטו של החברה שלנו: "איכות גבוהה, נוח, מסוגנן ובמחיר סביר".
